פסק-דין בתיק תא"מ 10588-09

1. לפני תביעה לאכיפת חוזה ולתשלום סך של 40,517 ש"ח.

רקע עובדתי והמחלוקות בין הצדדים:

2. ביום 21.10.02 חתמו א.ד.ס סודרי מחשבים בע"מ (להלן: " התובעת") עם חברת דיקם מערכות 2000 בע"מ (להלן: " חברת דיקם") על חוזה למתן שירותים ואספקת ציוד מחשבים.

3. אין חולק כי התובעת סיפקה לחברת דיקם את ציוד המחשבים המוסכם, וקיבלה שלוש המחאות דחויות בסכום כולל של 24,899 ש"ח  (להלן: " ההמחאות המקוריות").

4. אייל כהן (להלן: "הנתבע"), היה באותה עת אחד הבעלים של חברת דיקם ובהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים, חתם על ערבות אישית ובה התחייב כי היה וההמחאות לא יכובדו, ישלם מכיסו הפרטי את היתרה שתעמוד לפירעון.

5. אין חולק כי כל ההמחאות המקוריות חוללו: שתים מתוכן חוללו בדצמבר 2002 והאחרונה באפריל 2003.

6. התובעת לא נקטה בהליכים בהוצאה לפועל למימוש ההמחאות. בא כוח התובעת העיד כי ההמחאות הועברו למשרדו, ובטרם נקט בהליכי הוצאה לפועל, ביום 16.3.06, הכספת במשרדו נפרצה, וההמחאות המקוריות נגנבו. הצדדים חלוקים בשאלה אם היו פניות של התובעת אל הנתבע בטרם הפריצה.

7. כפי שהתברר במהלך הדיונים, הנתבע טען כי החליף את ההמחאות המקוריות בהמחאות חלופיות שניתנו לו על ידי לקוחות שלו. הנתבע לא זכר מי הם אותם לקוחות שאת המחאותיהם נתן, לא זכר מתי נתן את ההמחאות החלופיות, ולא הציג כל ראיה לכך שהמחאות אלו אכן נפרעו.

8. התובעת מצידה לא הזכירה את ההמחאות החלופיות בתביעתה, אך בתצהיר עדות ראשית מטעמה, צירפה את כרטיס הלקוח שהיא ניהלה בגין חברת דיקם, ובו מצוין כי ניתנו המחאות שמשוכות על שם חברת ליצ'י מעיינות בע"מ וגם המחאות אלו חוללו. על פי אישורי הבנק שהציגה התובעת ההמחאות של חברת ליצי' מעיינות חוללו החל מסוף שנת 2003 ועד אמצע שנת 2004.

9. הנתבע מצידו טוען כי הוא לא נתן את ההמחאות של חברת ליצ'י דנן, ועל כן מועד הפקדתן אינו מעניינו. בנוסף טוען הנתבע כי היות והתביעה הוגשה רק ביום  21.10.09  וזאת מכוח ההסכם שנכרת בין הצדדים, ולא על בסיס ההמחאות, הרי שעילת התביעה התיישנה ויש לדחות אותה.

התיישנות:

10. השאלה הראשונה העומדת להכרעתי הינה האם התביעה התיישנה? אין חולק כי התביעה אינה מבוססת על ההמחאות שחוללו אלא על עסקת היסוד שבין התובעת לחברת דיקם, ועל הערבות האוטונומית שעליה חתם הנתבע.

11. הנתבע טען באריכות ואף ביקש להגיש סיכומים בכתב בעניין ההתיישנות שכן לטענתו התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים ממועד החתימה על ההסכם, קרי ביום 2.10.09.

12. חרף החלטה מפורשת בעניין זה, הנתבע לא צירף אסמכתאות שיתמכו בטענתו כי יש לחשב את מועד ההתיישנות ממועד החתימה על ההסכם או ממועד הוצאת החשבוניות. מנגד, התובעת הגישה אסמכתאות שונות המפנות למושכלות יסוד בשאלת ההתיישנות.

13. ראשית, מרוץ ההתיישנות מתחיל עם התגבשותה של עילת התביעה  ובעניינינו במועד הפרת ההסכם,  ולא במועד כריתתו כפי שטוען הנתבע. והרי הסכם יכול להיות למשך תקופה בת 8 שנים, האם גם אז נטען כי מרוץ ההתיישנות החל עוד בטרם ההסכם הושלם?.

14. שנית, עילת התביעה התגבשה במועד שבו הופר ההסכם וההפרה הראשונה היתה בדצמבר 2002 עם חילול ההמחאה הראשונה (ע"א 331/74 שמואל כהן נ' משה גרודזינסקי , כט (1) 689 ). אף כי התביעה אינה שיטרית הרי שהפרת ההסכם אירעה כאשר חברת דיקם לא מילאה אחר חלקה ולא שילמה בגין הציוד והשירותים. במועד החתימה על ההסכם ובמועד מתן ההמחאות לא היתה התובעת יכולה לדעת שההמחאות יחוללו וההסכם יופר, ולא התגבשה כל עילת תביעה.

15. בעניינינו מדובר בהפרות שחזרו ונישנו - שכן כל ההמחאות המקוריות חוללו, וזאת לכל המאוחר באמצע שנת 2003, וגם ההמחאות החלופיות חוללו.

16. יוער כי אף שהנתבע טוען כי נתן המחאות חלופיות, אך לא את ההמחאות של חברת ליצ'י, הרי שגם הנתבע עצמו טוען כי ההמחאות החלופיות נמסרו מספר חודשים לאחר שנודע לו שההמחאות של דיקם חוללו. מכאן שלשיטת הנתבע עצמו, אם הוא קיים את ההסכם הוא עשה כן בסוף שנת 2003 לערך ומכאן שאם גם המחאות אלו חוללו, ההפרה השניה של ההסכם הייתה רק באותו מועד ורק אז התחיל מרוץ ההתיישנות. אפשר אף לראות במתן ההמחאות החלופיות ככריתת הסכם חדש, על בסיס ההסכם הישן, וחילולן מהווה הפרה של הסכם זה. בנקודה זו ראוי להזכיר כי התובעת טענה שההמחאות החלופיות חוללו רק ביום 30.5.04, ומכאן שלשיטתה התביעה הוגשה כשנה וחצי טרם חלוף מועד ההתיישנות.

17. כך או כך, הנתבע לא ביסס כלל את טענתו שמועד כריתת ההסכם הוא מועד היווצרות העילה, וממילא אם אבחן את מועד הגשת התביעה כנגד המועד שבו חוללה ההמחאה הראשונה, הרי שהתביעה לא התיישנה .